פסק-דין בתיק תא"מ 19562-06-11

מונחת בפני תביעה עיקרית ותביעה שכנגד, שעניינן בתאונת דרכים.

רקע:

ביום 16.1.2011  ארעה תאונת דרכים בין שני כלי הרכב נשוא התביעה (להלן: "התאונה").

אין חולק כי ארעה תאונה בין שני כלי הרכב, אך יש חולק באשר לנסיבותיה, ולאחריות בגינה.

העיד בפני עת/1 (להלן: "עת/1") שהינו נהג הרכב בבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת"), כמו כן העיד נתבע 1 (להלן: "נתבע 1") שהינו נהג הרכב המבוטח אצל הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים").

אקדים ואומר, ב"כ הצדדים סיכמו בהרחבה בנסיבות תיק זה, ולטעמי שלא לצורך, ועל כן אתייחס בתמצית לטענות הצדדים, שהרי עסקינן בסדר דין מהיר:

לטענת ב"כ התובעת, עת נסע עת/1 בנתיבו כדין, לפתע הגיח רכב הנתבעים מימין  בחוסר זהירות ופגע בחלקו הימני קידמי.

לשיטתה, הנתבע 1 יצא מטור מכוניות מבלי לבחון את הדרך, ועשה כן במהירות.

לטענת ב"כ הנתבעים, הנתבע 1 נסע בנתיב כדין, ומי שנוסע בנתיב יש לאפשר לו להשלים את הנסיעה בבטחה.

לטענתו, עת/1 הוא זה שלא בדק את הנתיב שלימינו ופגע ברכב הנתבעים.

דיון והכרעה:

השאלה הצריכה לענייננו בתיק דנן -  למי מהנהגים היתה הזכות בדרך?

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ועיינתי בכל אשר הובא בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי לנתבע 1 היתה הזכות בדרך, אך גם למי שלו קנויה הזכות בדרך, מוטלת עליו החובה לנהוג בזהירות.

העיד בפני  עת/1 כי לאחר שפנה שמאלה, הנהגים שהיו ברכבים מימינו סימנו לו שהינו יכול לחצות את הדרך, ולפתע הגיח רכב מימינו ופגע ברכבו.

זאת ועוד, העיד שלמיטב הבנתו הנתבע 1 ביקש לעקוף את טור המכוניות אשר איפשר לו לחצות את הדרך.

גם בחקירתו הנגדית חזר על גרסתו, והוסיף כי הנתבע 1 לא נסע במהירות סבירה.

מנגד, העיד הנתבע 1 כי מכיוון נסיעתו היו 3 נתיבים, שהוא נסע בנתיב הימני, ושבשני הנתיבים משמאלו היה עומס תנועה. לטענתו הוא המשיך בנסיעה ישר ולפתע התפרץ רכב מצד שמאל לנתיב נסיעתו.

כאשר נשאל בחקירתו הנגדית האם הוא זה שעקף את הטור מבלי לוודא שאולי רכב חוצה, השיב כי עת/1 הוא זה שהתפרץ לתוך הנתיב. שהרי, לו קנויה הזכות בדרך, ועל עת/1 היה ליתן את הזכות לרכב הבא מימין.

יתרה מכך, העיד כי קודם להתרחשות התאונה לא ראה את רכב התובעת.